"היי זו יקירה כל החיים שלי התהפכו, התהפכו לגמרי מהדקה שנפגשנו. אני אומרת לך

יש לך קארמה טובה, אני מרגישה ״שעשית״ לי משהו, יכול להיות ששמת משהו נוסף בפרחי באך?״ זו תמצית שיחתי הקצרה עם יקירה שמייחסת לי תכונות מאגיות וכישוף.

לא מעט מאובחנים ומטופלים נוטים ליצור תלות והערצה של המאבחן או המטפל. ניכוס של תכונות על-אנושיות, מסוכן וארעי. ניכוס תכונות מאגיות ואבק כוכבים לדמותו של המאבחן לא רק שאינה תורמת להצלחת יישום האבחון אלא לטלטלה רגשית מסוכנת.

צר לי לירות לעצמי ברגל אבל אבחון לא הופך את החיים, בטח לא בן רגע, השפעתו מיטיבה עם עיבוד הדרגתי ויישום הכלים.

היא ממשיכה – "אוי לא תאמיני כמה דברים טובים קרו לי לאחר שיצאתי מהאבחון אצלך, כבר בדרך קיבלתי שיחה שיש לי קונה רצינית לדירה, בערב היה לי בליינד דייט מדהים וממש הרגשתי איך אני עפה, כבר שבועות שאני לא מעשנת ונמנעת מגלוטן. וואו סיגל תודה! שינית לי את החיים!"

זה היה המשכה החלקי של השיחה עם יקירה גרושה בת 44 שנראתה כמו "היידי בת ההרים" עם התלתלים והאוברול איתו הגיעה.

למה במקום שזה יחמיא וינפח לי את ה"אגו" זה עשה לי קווטצ'. למה לא שמחתי בשמחתה.

"למה את נשמעת ככה? חשבתי שזה ישמח אותך מאוד לקבל פידבק ועוד כזה חיובי" אמרה לי יקירה.

איך אגיד לה שהחיים לימדו אותי שאין קסמים ומסלול החיים כולו כרכבת שפעם עולה ופעם נעה לאיטה על המסילה ופעם יורדת. יש אנשים שתולים תקוות ומצפים לנס או לתרופת "אינסטנט" לאחר פגישה איתי או עם מטפל.

לאחר האבחון יש "אפקט ההלם" שחלקם יתכנסו וחלק ייצרו אידאליזציה מטורפת שהינה הינה הם כבר נוגעים באור. ואז מבעד לאפריון, האור והגלאם הם צריכים לפגוש חלקים בתוכם ואת הדינמיקה של החיים ולגלות אחריות ואז הם נופלים מאידיאליזציה לדבליזציה ולמרה שחורה.

אין קסמים, אין שום מאבחן או מטפל ביקום כולו שיכול לשנות לכם את החיים, הוא רק יכול לעזור לכם לגלות את מה שאתם יודעים וחושבים על עצמכם במילא ומתכחשים לכך ואם אינם מרוצים ממה שגיליתם על עצמכם לעזור לכם לשנות יחסכם לכך.

"יקירה את יודעת שעדיין מצפה לך דרך, גם אם חלקה לא יהיה עם נוף מוריק את חייבת להיות ערוכה גם לימים פחות נחמדים זה בסדר זה חלק מהחיים…״

נדמה שיקירה לא ממש רצתה להתעורר מתחושת הפנטזיה שאפפה אותה היא הרגישה

איך אלת המזל ירתה לעברה חץ ….

ואני ממשיכה בכך שהחיים הם גם טוב וגם רע וכדי להתפתח ולצמוח נדרשת מודעות ועבודה ולרוב אנחנו צומחים מתוך קתרזיס וחוויות כואבות. הלוואי ואתבדה ואגלה שהכול זה רק ניסים ונפלאות.