משרד ראשי - צבי הנחל 7, פארק תעשיות עמק חפר | שלוחה נוספת - חבצלת השרון 37, הרצליה פיתוח | טלפון: 09-7742786 | נייד: 050-5308990 | achitov.sigal@gmail.com

אבחון כירולוגי, השמה תעסוקתית, יעוץ לימודים וקריירה, אבחון דיאגנוסטי
לתיאום פגישה ומידע נוסף ניתן ליצור קשר - משרד: 09-7742786 | נייד: 050-7888010

מכתב עדות והמלצה של ענבל

אנשים שונים, אחרים, מיוחדים, רגילים, כאובים, שמחים, מבולבלים או חדים מדי מגיעים אליי.

הם יכולים גברים, נשים, חילוניים,  אתאיסטיים או דתיים, חרדים.  אני משתדלת לתת לכל אחד ואחת אבחנה ועצות ללא קשר לאורח חיי או לאמונה הפרטית שלי. כך למשל את הטבעונות שלי לא הפכתי לכת מיסיונרית. אני סבורה שכל אחד צריך לאכול מה שנכון לו ובלבד שהוא שומר על בריאותו ואני לא מרגישה צורך להיכנס לדיון פילוסופי על הרג בעלי חיים שאותם אני מגדלת באהבה גדולה.

אבחנות איש מקצוע צריכות להיות נאמנות למה שתואם ונכון למבנה אישיותו של המאובחן הבא להתייעץ, עם כבוד למי ולמה שהוא.

נושא הדת יעלה רק כאשר הקשיים בשל הפירוד הזוגי, המשפחתי ובעיקר הפרוד מה"אני" העצמי נגרם מאובססיה או מפחד או כאשר נשכחה המטרה: אהבת האל, הקיום העצמי בצלמו.

כשחיפשנו דרך מילוט והקשיים והקונפליקטים מעיבים ופוגעים במסע החיים שלנו להפוך להיות מי שאנחנו כאדם שלם, ומונעים מאיתנו לפתח את העצמי, את ה"אני" הייחודי, או אז אני מציגה ומשקפת את המצב כהווייתו. לא אחת פגשתי אנשים שבחרו בדרך דתית קיצונית כדי להבריא עצמם, כדי למצוא שייכות או כדי למצוא מרגוע לנשמתם המתייסרת תוך שהם פוגעים בעצמם ובאהובים  להם מכל. איבוד הקשר עם עצמך, תלות קיצונית בחוקים, ציטטות, מחרדה תהומית שאם לא אז ה' יעניש.

לחילופין, כאשר הדרך נעשית מתוך אהבה ותוצאתה היא חיובית –  אברך על כך.

אמונה, אהבה, חיבור למקור – תוצאתם תמיד אחת –  עוצמה, מלאות, בטחון, תחושת הגנה. אם קורה אחרת, כנראה שבמקום למצוא הלכת לאיבוד, במקום להיות מלא או מאושר, הפכת לעצוב, חרד, מנוכר.

למי שקורא את החומרים שלי די ברור שאני אדם חילוני, שאוהב מאוד את התנ"ך, הכתובים והמקורות ואת האור והחכמה האינסופית העולה מהם. אני מסרבת לראות בדת מוצא, משענת או מקור חיצוני להשליך עליו את הקשיים.

הבורא בעיניי הוא מקור הכל ומצוי בכולנו בלי צורך במתווך או באמצעים.

האחד יכנה אותו אלוהים, השני אלוקים והאחר השם.

יודעת שהוא בתוכי, בתוככם ״דרשו ה' בהמצאו, קראוהו, בהיותו קרוב" (ישעיהו נה', ו')

לכל אחד דרך למצוא את הבורא בתוכו.

 

כשהדרך היא דרך האהבה, המלאות, השלווה, הסיפוק, גם אם פתלתלה או ארוכה ומייגעת, היא מתוכנו ולא מתוך ציווי, עונש או הפחדה.

אלוהים הוא ישות הטוב, המגן והבטוח. ניסיונות להציגו כמעניש הם דרך לשלוט בנו, לזרוע בהלה.

ענבל, אישה אמיצה וחכמה שלא חוששת לחפור בעצמה, לחפש את התשובה, למצוא, לגלות על מנת להיטיב.

הדת הייתה עבורה בחירה טבעית, כחלק מחיפוש תשובה וצמא גדול, אבל היא הפכה להיות נטל, אמצעי מרחיק ולא מקרב.

עד שחילחלה לענבל ההבנה הבהירה שהיא בדרך. בדרך שהיא רק לה, שלה ובשבילה, והוא, השם, מנחה אותה באהבה באיזה נתיב שתבחר.

 

 

בס"ד

ימים אחרים – ענבל פלד 03.10.2015

מקדישה את הפוסט הזה לכירולוגית סיגל אחיטוב, אשת מקצוע מדהימה ונשמה יוצאת דופן, שבזכות ההתבוננות שלה בכפות ידי הצלחתי להביט לתוך נבכי נשמתי.

שבת בבוקר. תמונה שאיתה התעוררתי. אני בתוך ציור. גרפיקה של הדרך אל הבית שלי. שביל עולה ומתפתל, עם מדרגות מתונות כמו בדרך אל הבית של סבא וסבתא. מימיני ומשמאלי ערוגות פרחים וצמחי מרפא ותבלין. ואני עולה ומטפסת בדילוג בתוך התמונה שלי, בדרך אל הבית שלי. המראה בהיר ושמשי ויפה. עוד לא הגעתי. אבל הדרך יפה ופורחת.

אתמול, לאחר 8 שנים של הדרת רגלי מכל אירוע משפחתי שהתקיים בשבת, לאחר שמונה שנים של שמירת שבת, אמנם לא כהילכתה, נסעתי בשבת. חיללתי אותה. כך לפחות אומרים.

הייתי עם המשפחה בסעודת ערב שבת. היה כיף. וטעים. חזרתי הביתה עם סיום המפגש. נסיעה קצרה. 10 דקות. חניתי ברחוב צדדי. שלא תהיה מראית עין. שלא אראה מישהו שמכיר אותי. ואז יתמה, ירים גבה, מה קורה איתך, ועוד בפרהסיה. את מעט החפצים שנשאתי עטפתי בצעיף הורוד שבידי. שלא ייראו, כי זה מוקצה, וזה טלטול. הצעיף בצבע של פרחי הבוגנוויליה.

במונחים שלי זה פיקוח נפש. הנפש שלי. גם היא חשובה. השנים האלו הביאו איתן הרבה רוחניות, הרבה הגות, הרבה תפילה, הרבה מחשבה, הרבה מצוות, הרבה אהבת חינם, אבל כל אלה התקיימו בפריפריה, כי בפנים היו גם הרבה ניתוק, הרבה ניכור, הרבה בושה, הרבה מסיכות, הרבה בדידות, הרבה עצב, הרבה איסורים, הרבה הימנעות, הרבה ביטול עצמי.

לא. אני לא מצטערת, אני מקבלת אותן, עם כל הקושי, אני הייתי שם, בלימוד התורה, בנתינה גדולה, בתמימות אמיתית, באמונה בו יתברך, באינסופיותו. באהבתו אותי, בראיית הניסים, בקבלת הדין. היום אני במקום אחר. אני צריכה להגשים את הגוף שלי, את הייעוד שלי. אני חייבת להסתכל פנימה ולא החוצה. להפנות את כל המשאבים, השפע והברכות שה' מעתיר עלי אל עצמי. לכבודי. אומרים "שהכל ברא לכבודו" ואם אני חלק אלוה ממעל, אז לכבודי. מהי אותה עבודה זרה? מהו אל נכר? כל מה שאנחנו נותנים לו כח מחוצה לנו, להחליט עלינו, לנהל אותנו. כי באמת שמו יתברך כולו טוב ומיטיב ואינסוף. והוא בתוך כל אחד מאיתנו ולא מחוצה לנו. זר כמו זר. זר פרחים. "וזיריתי פרש על פניכם". זר הוא חיצוני. מחוץ לפנימיות, למהות. איך מתעצבת המהות? מרעיונות, מפעולות, מהתנסות, מהשתקפות, מהתבוננות. לא תעשה לך פסל ולא מסיכה. בנפשך לא תעשה. הדמות החיצונית חודרת פנימה. מי שתיתן לו להשתלט עליך ישתלט. כסף, כח, התמכרויות. המסיכה תהפוך לדמות, לחלק מהפרסונה. אפילו שהמחשבות האלה מורכבות בשבילי, כי אין לי השגה איך לקיים דרך חיים ולאחוז בשני קצוות, אני יודעת שהקב"ה אוהב אותי. באמת באמת הוא לא כועס עלי. כי הוא בוחן כליות ולב. וכל מה שיש בו קירוב לבבות אין בו פסול. וכמו ש"עין תחת עין – ממון" כך גם ברור לי מעל כל ספק שהנסיעה בשבת לקירוב לבבות, תהיה בקרוב מותר. ממש כמו הפלטה של שבת, שפסק הרב עובדיה זיע"א שהיא איננה אש הלכתית ולכן מותר השימוש בה בשבת. המעבר הזה מהליכה בין הטיפות בשבילים מדוייקים וברורים אל שחייה באוקינוס הגדול, היא שינוי מיטיב עבורי. בשכל יש לי קונפליקט, אבל הנשמה בתוכי יודעת, זה מה שטוב לה. כמות הגזירות שגזרתי על עצמי וההגבלות שבהן הגבלתי את נשמתי הן רבות. התרוקנתי. לי, ענבל, הדרך הזו לא מתאימה. אני אוהבת אנשים, להיות עם המשפחה, לא להיות מוגבלת בכל מיני מעשים לא ספונטניים, אני אוהבת לגעת, לחבק, לאהוב ולהיות נאהבת. הקול הפנימי שלי דעך, גווע. אני צריכה להחזיר את עצמי לנקודה של מעמד הר סיני, הרגע שלפני, שבו עוף לא פרח, ציפור לא צייצה, כל העולם עומד ומחריש. השקט הזה יחזיר לי את עצמי. מהי התורה שלי? דברי הנביאים מתארים בפשטות איך צריך יהודי לחיות. ובעצם כבר בספר ויקרא נסתכם הכל בפסוק אחד אותו אמר הלל לגר ברצותו ללמוד את התורה כולה בעומדו על רגל אחת: "ואהבת לרעך כמוך, אני ה'" (ויקרא י"ט, י"ח). אז אני חייבת להתחיל לאהוב את עצמי. אחרת אין משוואה. אני מתפללת לקב"ה שייתן לי כוחות גוף ונפש בדרך הזו, שיאפשר לי להגשים את עצמי, להתחתן, ללדת ילדים ולגדל אותם בשמחה, לבנות בית אמיתי של שלום שלווה וביטחון והגשמה. להיות בזוגיות אמיתית, למרות שאין לי מתווה מול העיניים. הדוגמאות שגדלתי לתוכן לא מהוות מודל לחיקוי עבורי. אני רוצה לשנות. ללמוד איך לנהל דיאלוג. איך לאפשר את האחר, את הביחד.

תודה לך ה'. תודה לך סיגל, שליחה נאמנה, אוהבת אותך. תודה לכל מי שנמצא שם בשבילי. אוהבת אתכם, ענבל.

כל עוד הנר דולק – אפשר לתקן – ר' ישראל ליפקין מסלנט

סיגל אחיטוב בפייסבוק
סיגל אחיטוב ביוטיוב

תיאום פגישת אבחון והרשמה לסדנאות:

השם שלך: (חובה)

האימייל שלך: (חובה)

הטלפון שלך: (חובה)

מעוניין לקבוע פגישת אבחוןמעוניין להרשם לסדנה

מפה והוראות הגעה:

שינוי גודל גופנים